<h1>או"ז הלכ' צדקה סימן י"ד</h1>
<h2>דף סח.</h2>
בפ' בתרא דפאה [פ"ח מ"ח] תנן מי שיש לו ר' זוז לא יטול לקט שכח' ופא' ומעשר עני היו לו מאתים חסר דינר אפי' אלף נותני' לו כאחד ה"ז יטול היו ממושכנים בכתובת אשתו או לבעל חובו ה"ז יטול אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו. פי' רבינו שמשון זצ"ל היו ממושכנים לכתוב' אשתו ואפי' נשואה כדמוכח בירושל' [הלכה ז'] דאמר עד כדון בעל חוב שהו' דוחק אפי' בבע"ח שאינו דוחק נשמעינה מן הדא היו ממושכנין בכתוב' אשתו או לבעל חובו ודא אשה לאו כבעל חוב שאינו דוחק היא. ירושלמי [שם] א"ר חנינא כלי רגל וכלי שבת אין מחייבין אותו למכור ובפ' מציאות האשה [דף ס"ח ע"א] פריך אמתניתא מהא דתניא הי' משתמש בכלי זהב ישתמש בכלי כסף [בכלי כסף] ישתמש בכלי נחושת ומשני במחרישא דכספ' כלי שעשוי להתגרד בו כדאשכחן בסוף חבית [דף קמ"ז ע"ב] רב שמואל בר יהודה עבד' לי' אמיה מגררת' דכספ' ורב פפא משני לאחר שבא לידי גבאי שמתפרנס מקופה של צדקה אז מחייבין אותו למכור אפי' כדי ליטול לקט אבל קודם שבא לידי גבאי שמפרנסין אותו בצנעה ולא מיד גבאי נוטל לקט שכחה ופאה אע"פ שהי' לו מאתים זוז אם הי' מוכר כלי תשמישו ויש לשונות אחרים וכמה שפירשתי עיקר. ירושלמי [שם] הי' משתמש בכלי זהב נותנים לו כלי כסף כלי כסף נותני' לו כלי נחושת כלי נחושת נותני' לו כלי זכוכית א"ר מנא כלי כסף וכלי זכוכית בגופיהון והא תני הי' משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת כאן בגופו כאן בשאין בגופו חד מן אילן דנשיותא איתנחת מן נכסוי והוון זכיין ליה במאני דחסף והוא אכיל ומותיב א"ל אסיא עיקר תבשילא לא מן גו לפסא הוא אכול מן לפצא.
